אוצר הארץ שמיטה בע"מ נ' לסרי ואח'

החלטה

בהמשך לדיון שהתנהל ביום 15/12/11 באשר להתנגדויות ולאחר ששמעתי ושקלתי את טיעוני הצדדים ומסמכי התיק, הנני מורה ומחליטה כדלקמן:

העברת התיק לבוררות

בא כוח התובעת הסכימה להערת בית המשפט כי התנגדותה לטענות להעברת הסכסוך לבוררות הינה טענות לעניין משקל ולא לעניין קבילות, אולם בא כוח הנתבעים, חזר וטען שיש לעכב את ההליכים על-פי סעיף 5 לחוק הבוררות. קרי, מתן החלטה בטענה (שהועלתה שוב בתצהירים) להסכם בוררות, המחייבת את העברת המחלוקת לבוררות.

משכך הם פני הדברים, הרי שראוי כי אתן דעתי לסוגיה כבר עתה. עמדת התובעת עדיפה בעיני על טענות הנתבעים. אין מחלוקת שנוסח ההסכם מאפשר נקיטת הליכים משפטיים על פי השטר. הטענה לבוררות הועלתה בבקשת רשות להתגונן וצוינה בסיפא של החלטת כבוד הרשמת מיום 23/12/09.

בנסיבות המתוארות, הטענה כי לא ניתן לדון בעילה השטרית נשוא תיק זה על פי סעיף 19 להסכם, נדחית, וכן הטענה לזכות לדרוש את העברת הדיון בתיק זה, ככל שהנני רואה בהתנהלות של הנתבעים לאחר מתן הרשות להתגונן ועד היום, כויתור על הטענה.

הרחבת החזית הנטענת והבקשה לפסילת סעיפים מתצהיר העדות הראשית

באת כוח התובעת טענה כי הנתבע שינה חזית בתצהיר עדותו הראשית, בכך שהוא מייחס את כל הקשר העסקי בין החברה ל"נתבעת עלומה", כשלא ניתנה כל רשות להתגונן בגין טענה זו. בנסיבות אלה, מבקשת התובעת לפסול את הסעיפים: 2ג', 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13 "וכמעט כל האמור בתצהיר של הנתבעים". הרחבת החזית באה לידי ביטוי בטענתם של הנתבעים כי מדובר בחובות של החברה החדשה שלהם, לעומת חוזה ההתקשרות בין הצדדים והחברה שהם ניהלו קודם לכן. כן, טענה התובעת, כי ביחס לתצהיר עדותו של הנתבע 2, נטען כי המדובר בתצהיר מפי השמועה, ככך שכל מה שצוין בו הינו מכוח הידיעה של אחיו.

בא כוח הנתבעים טען לעניין הוספת החברה כי בסעיף 3 לתצהיר העדות הראשית של התובעת צוינה החברה "ל.ב. אריאל שיווק". כן, נטען כי בסעיף 6 לתצהיר התובעת הורחבה יריעת המחלוקת לעסקת היסוד כאשר התובעת הבהירה מיוזמתה כי במעמד החתימה על הסכם ההתקשרות ולהבטחת עמידת החברה בהתחייבויותיה לתשלום חובותיה, מסרו הנתבעים את השטר. (כן, נטען כי בהמשך התצהיר (סעיפים 8, 9 והלאה) מתקדמת התובעת ומרחיבה לעניין הסכם ההתקשרות שהינו עסקת היסוד.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באשר לסוגיה זו, הנני מקבלת את עמדת התובעת כי חלקים נרחבים של תצהיר הנתבע 1 מהווים הרחבת חזית. השוואת תצהירו של הנתבע 1 שהוגש במסגרת בקשת הרשות להתגונן לבין תצהיר עדותו הראשית (מיום 5/7/11), מלמד כי בסעיף 4, נטען לראשונה אודות חברה חדשה בשם "י.א. שיווק בע"מ" שהוקמה תחת חברת "ל.ב. אריאל שיווק בע"מ", שהפסיקה את פעילותה. בהמשך התצהיר נטען כי החברה החדשה המשיכה את הקשר העסקי עם התובעת. שמה של החברה החדשה אינו מוזכר במסמכי התיק שהוגשו עד כה. טענות אלה אודות "החברה הישנה" ו"החברה החדשה" אינן רלוונטיות כלל ועיקר לשאלת החבות, והעלאתן ככאלה, אכן מהווה הרחבת חזית חמורה ואסורה, על כן לא תישמענה בפניי.

אבהיר בנקודה זו כי בתצהיר הנתבע 1 בבקשת הרשות להתגונן, הוא הודה בסעיף 2 כי הקשר העסקי נרקם ישירות בינו לבין התובעת. כן, טען כי אחיו (הנתבע 2) , הסכים לחתום כערב לכל התחייבויותיו של הנתבע 1. במצב שכזה, אין זה מעניינה של התובעת כיצד הנתבע בוחר לנהל את עסקו, בינו לבין עצמו, ותחת איזה שם או גוף (מתחלף), ככל שההתקשרות נשוא המחלוקת נרקמה בינו באופן אישי לבין התובעת.

בנסיבות המתוארות כל טענות הנתבעים בנושא זה, יימחקו, עקב העדר הרלוונטיות למחלוקת המוגדרת ובגין היותן הרחבת חזית אסורה.

טענת התובעת, כי תצהירו של הנתבע 2 מר אילן לסרי, הינו תצהיר שכולו מהווה עדות שמיעה, הינה מקובלת עלי בשל המצוין כבר בפתח תצהירו (סעיף 2) כי "אין לי מידע על הפעילות העסקית בין התובעת לבין חברת י.א. שיווק בע"מ ו/או חברת ל.ב. אריאל שיווק בע"מ", וכן הצהרתו בהמשך, כי "כל המידע והעובדות ידועות לאחי – מר אשר לסרי, ואני סומך בעניין זה על כל טענותיו כמפורט בתצהירו". עדות שמיעה שבתצהיר הנתבע 2 , אינה קבילה.

לאור האמור לעיל, הסעיפים היחידים שישמשו את הנתבעים בתצהירו של הנתבע 1 הינם סעיפים המתייחסים לטענות ההגנה שהועלו בתצהיר /בקשת הרשות להתגונן , שהפכה לכתב הגנתו, והחלטת כב' הרשמת באותה בקשה, מיום 23/12/09.

הקלטת

באשר לקלטת, טענה באת כוח התובעת כי היא הוקלטה באחת מהישיבות שבה נכחה באת כוח התובעת וההקלטה בוצעה ללא ידיעתה. כן, נטען כי כל מה שעלה בפגישה זו היה לצורכי משא ומתן ללא כל הסכמה של מי מהצדדים שתוכן הפגישה תשמש כראיה בבית המשפט. כן, נטען כי חלק מתמליל השיחה פוגע בצנעת הפרט של באת כוח התובעת, ככל שיש בה חלקים הקשורים בחייה האישיים (התייחסות לחברה לחיים לשעבר). כן, נטען לא הוגש תצהיר מטעם עורך הקלטת המתייחס לתנאים שנקבעו בפסיקה לעניין קבילותה של הקלטת.

בא כוח הנתבעים טען כי המצהיר הצהיר בתצהירו (סעיף 39) כי הוא ביצע את ההקלטה במכשיר תקין, וכן כי היא בוצעה על פי הפסיקה. ביחס לקטעים העוסקים בחייה האישיים של התובעת, בא כוח הנתבעים הסכים להוצאתם/השחרתם בגין חוסר הרלבנטיות שלהם, והתחייב שלא לעשות בהם שימוש.

לאחר ששמעתי ושקלתי את מכלול טענות הצדדים ביחס לסוגיה זו, הנני סבורה כי אין לפסול את הקלטת מטעמי קבילות, בשלב זה. צוין לא אחת, כי המגמה של דיני הראיות הינו למעבר מקבילות למשקל, דהיינו, צמצום מספר המקרים בהם תוגדר ראיה כבלתי קבילה תוך שֹימת דגש על משקלה, כאשר סוגיה זו תוכרע על ידי בית המשפט הדן בתיק.

טענות התובעת באשר לשאלת קבילות הקלטת על פי התנאים שנקבעו בפסיקה, ובתוך כך הטענות למועד ההקלטה, זיהוי הקולות, אי התאמות ועוד, הינן טענות שניתן יהיה לבררן במהלך שמיעת הראיות, כולל חקירתו הנגדית של הנתבע (שעל פי הנטען ביצע בפועל את ההקלטה).

באשר לחלקים הלא רלבנטיים לעניין המחלוקת נשוא התיק, הרי שכבר ציינתי בסיפא של החלטתי מיום 15/12/11, כי החלקים בקלטת ובתמליל הקשורים לחייה האישיים של באת כוח התובעת אינם רלבנטיים ויימחקו מהמסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, בנדון.